אל תכה, זה לא נאה- אלימות בגיל הרך-כלים יישומיים / עינת חלד

התמודדות עם תוקפנות ואלימות היא אתגר קשה להורים, בין אם הילד הוא ה"מחטיף" או דווקא זה ש"חוטף". בחלק הראשון של המאמר תיארתי כמה סיבות אפשריות לאלימות מילולית ופיזית אצל ילדים ופעוטות. התוקפנות היא חלק מטבע האדם אך עדיין יש ללמד את ילדינו כיצד להתמודד עם רגשות וגילויי תוקפנות, כיצד "לעדן" אותם ולשלוט על הדחפים הטבעיים שלהם. בחלק השני אנסה להציע כיצד אנחנו, כהורים, יכולים להתמודד עם קשיים אילו.
 

ראשית זכרו, בדרך כלל הצוות החינוכי בכל גן ופעוטון עושה את מירב המאמצים על מנת למנוע אלימות בין הילדים, אך משימה זו קשה ביותר עד בלתי אפשרית! צוותים חינוכיים אינם יכולים, לרוב, למנוע לחלוטין את כל גילויי התוקפנות.
 

כאשר מדובר באלימות של ילדים עד גיל שנתיים-שלוש לערך, הדרך להפסקתה שונה מאשר אצל ילדים גדולים יותר. הפעוטות נמצאים רק בתחילת הפנמת מושג האיסור ויש להתמיד בתהליך החינוך של חוקים וכללים. רבים מהכללים יוסברו מאות פעמים, במשך שנה שלמה או יותר, עד שיופנמו.
כדי להפסיק את פרצי התוקפנות של הקטן דרוש חינוך סבלני, כאשר הכוונה בכך היא שלא מוותרים, מסבירים ומחייבים את ההתנהגות רצויה שוב ושוב. לרוב, החינוך בגיל הזה דורש זמן ותוצאותיו תלויות בהבשלה ובהתפתחות של ילדיכם.
ראשית, אל תעברו לסדר היום בעקבות התוקפנות. כאשר הקטן מכה אתכם, נושך את אחיו או מושך באוזניו של הכלב, התכופפו עד לגובה עיניו ואסרו את ההתנהגות בתקיפות. גם אם אתם חושבים שהילד לא מבין, הסבירו לו למה התנהגות זו אסורה ולאחר מכן הרחיקו אותו ממושא הפגיעה.
שנית, אם אתם שומעים שילדיכם מכה לעיתים קרובות ילדים אחרים בגן, הסבירו לו לעיתים קרובות שזה אסור, גם אם נראה לכם שהוא לא מבין, הוא מבין הרבה יותר ממה שאתם חושבים. כאשר ילדיכם יבין שאינכם מסכימים בשום פנים ואופן להתנהגות אלימה וכן שהוא לא יקבל תשומת לב יתרה מכך, הוא יפנים את המסר ויאמץ אותו.
 

אצל ילדים גדולים יותר, הסיבות (כפי שפורטו בחלק הראשון של הכתבה) וגילויי האלימות הם שונים, ובאים פעמים רבות לידי ביטוי באלימות מילולית, היכולה להיות לעיתים יותר פוגענית והרסנית. אתן כמה עצות כיצד אפשר למנוע או להפסיק התנהגות תוקפנית אצל ילדים גדולים יותר (מגיל שנתיים לערך, תלוי ברמה השפתית וההבנה של הילד).
ראשית וחשוב מכל, שמשו אתם דוגמא לילד. כמה שתסבירו, תציבו גבולות או תאסרו עליו להשתמש באלימות, במידה והילד רואה אתכם משתמשים באלימות פיזית או מילולית - בבית או מחוצה לו, הוא ילמד מכם להשתמש בה ורואה בהתנהגות תוקפנית כדרך תגובה לגיטימית לתסכול. לכן, גם אם אתם מאוד נרגזים מהאישה החצופה שעקפה אתכם בתור בסופר, נשמו עמוק, חשבו כיצד אתם מטיפים לילדיכם לנהוג במקרה שילד אחר לוקח לו את הצעצוע או דוחף אותו, ושמשו דוגמא. התנהגו כפי שאתם הייתם מצפים מילדיכם.
 

חשוב מאוד לשוחח עם ילדיכם באופן תדיר על רגשותיו - שאלו אותו כיצד הוא מרגיש כשהוא תוקף, כיצד הוא חש כשהוא המותקף. גלו אמפתיה לרגשות ולמחשבות שלו והציעו יחד דרכים חלופיות להתנהגות שלו או כיצד להימנע מלכתחילה ממצבים המובילים לאלימות.
כאמור בחלק הראשון של הכתבה, התוקפנות והאלימות יכולות להתעורר במצבי לחץ ומתח גופני. שימו לב האם ילדיכם נוטה להשתמש באלימות כשהוא רעב, עייף או דווקא בשינויים ומעברים שגרתיים בחיי היום יום, ונסו להימנע ממצבים אילו. אפשר לשוחח עם הילד עוד לפני שהאלימות מגיעה לשיאה ולומר לו למשל: "אני יודע שאתה מאוד עייף עכשיו ובטח אתה גם מאוד עצבני. אני מבין אותך ומבין שקשה לך. אבל בכל זאת, אני לא מסכים שתצעק ותכה אותי".  
 

יחד עם זאת, בדרך כלל בגילאים הללו, לא מספיק לדבר ולשוחח עם הילד. אם ילדיכם הוא התוקפן, הבהירו לו שהתנהגות כזו אינה משתלמת לו. לכל ילד מתאימה תוכנית מניעה שונה:
טבלת חיזוקיםלמשל, אפשר לצייר יחד עם ילדיכם טבלה שבועית בה הוא מדביק מדבקה בכל יום שהוא איננו מרביץ בגן.
עונשלדעתי, "עונש" אינה מילה גסה כפי שרבים סבורים כיום. אני גורסת כי עונש הניתן בצורה הולמת ותואמת, הקשורה למעשה האסור שהילד עשה, יכול לשרת את המטרה של הפסקת ההתנהגות האגרסיבית. למשל, אם הגננת סיפרה לכם שהילד הכה את חברו בגן, אסרו על ילדיכם להיפגש באותו יום עם חבריו בגלל התנהגותו. אמרו לו שהפגישה תדחה ליום המחר, במידה ואינו יכה את חבריו לגן. הסבירו לו את הרציונל מאחורי העונש.
כאשר הילד משתמש באלימות בבית, כלפיכם או כלפי אחיו, אפשר לנקוט בפסק זמןהורו לילד להישאר כמה דקות במקום מסוים עד שיירגע, ולאחר מכן יתנצל בפני האדם כלפיו הביע אלימות.
במקרה שהאלימות היא חלק מהתקף זעם שהילד חווה, וגם לאחר שהיה אלים הוא ממשיך להשתולל, אפשר להיעזר בטכניקת חיבוק הדוב כאשר אתם מחבקים את הילד חזק ומונעים ממנו לזוז. החיבוק הוא ביטוי של אהבה יחד עם הצבת גבולות. בזמן חיבוק הילד בדרך כלל ממשיך להשתולל, ועליכם להבהיר לו שפעולה זו אינה עונש. אמרו בשקט וברוגע "אני מחזיק אותך ומחבק אותך כי אני אוהב אותך ואני לא מוכן שתפגע בעצמך או באחרים. אנחנו נשאר כך עד שתירגע". אם תשתמשו בטכניקה זו כמה פעמים רצופות בזמן התקפי הזעם של ילדיכם, משך "חיבוק הדוב" יפחת וילדיכם יבין כי אין טעם להמשיך בהתקפי הזעם כי הם לא מביאים לו את התוצאה הרצויה לו.
ילד מאוד פעיל ואקטיבי, שלעיתים חוסר השקט שלו מתורגם לאלימות יש להעסיק ככל האפשר בפעילויות ספורטיביות או בפעילות מאומצת. ילד שלא מצליח לפתור קונפליקטים אלא בעזרת אלימות, כדאי לשלוח לחוג הגנה עצמית כמו ג'ודו או קראטה, שם הוא אמור ללמוד (בעזרת מדריך טוב) כיצד לשלוט בדחפיו.
ישנן עוד דרכי פעולה מיידיות רבות, וכל ילד עשוי להגיב בצורה שונה אליהן.
 

ועוד כמה עצות לסיום:
שימו לב שאתם לא נותנים לילד "עודף" של תשומת לב כתוצאה מהאלימות. לעיתים, הילד האלים במשפחה הוא שמקבל ו"לוקח" את תשומת הלב מאחיו. ילד כזה בדרך כלל כבר לא יודע איך לצאת ממעגל האלימות משום שהוא מקבל פידבק תמידי מהסביבה, גם אם שלילי, ועליו קשה לו לוותר (באופן לא מודע). במידה ואתם חושבים שאחת הסיבות לאלימות של ילדיכם היא צורך בתשומת לב, צמצמו אותה למינימום, שוחחו עם ילדיכם כמה שפחות על האלימות (דרשו ממנו להתנצל ולאחר מכן אל תזכירו את ההתנהגות שוב), במידה והוא משתמש באלימות בבית הרחיקו אותו ל"פסק זמן" בחדרו, ללא דיבורים, צעקות ושיחות מיותרות והקדישו תשומת לב לאחרים בבית. אם האלימות מתרחשת גם בגן, שתפו פעולה עם הגננת ובקשו ממנה להמעיט בתשומת הלב שהיא מעניקה לילדיכם כתוצאה מההתנהגות האלימה שלו.
כמו כן, זכרו שכשם שאתם מגנים התנהגות לא רצויה, עליכם להדגיש בפני הילד את ההתנהגות הרצויה. אל תשתמשו רק במילה "לא" אלא בעיקר ב"כן". למשל, אם ילדיכם מרבה לצרוח ולקלל את אחיו, וכבר אמרתם אין ספור פעמים, "די....", לא.......", "אסור.....", "תפסיק, אחרת......" נסו אחרת, ברוגע ובנימה חיובית. רדו לגובה עיניו ואמרו: "זה לא נעים לי ולאחיך כשאתה צועק, אני מבין שאתה מאוד עצבני כרגע, אבל אני בטוח שאתה יכול לדבר יותר בשקט ובמילים יפות יותר". במידה וזה לא יצליח (ובדרך כלל, בפעמים הראשונות זה באמת לא מצליח), השתמשו באחת מדרכי הפעולה שהצעתי קודם.
אל תשכחו לחזק בתדירות גבוהה את הילד על התנהגות נאותה. בהמשך לדוגמא הקודמת, אם ילדיכם אכן הקשיב והפסיק לצעוק ולהשתמש באלימות מילולית כלפי אחיו באותו הרגע, חבקו אותו, אמרו לו מילה טובה ועד כמה שאתם גאים בו שהצליח לשלוט בעצמו ולשנות את התנהגותו.
בכל מקרה, היו עקביים ומאוחדים בדרכי התגובה שלכם. שיתוף הפעולה בין שני ההורים חשוב ביותר וקריטי להבנה של הילד איזו התנהגות מקובלת במשפחתכם.
שוב, זכרו, אלימות פיזית ומילולית היא נורמאלית בגיל הרך, כל עוד היא אינה מגיעה לאלימות קיצונית. סביר שבגן של ילדיכם ישנם גילויי אלימות לא מעטים, וילדיכם הוא התוקף או המותקף. אל תיבהלו. אתם תגלו כי אצל משפחות רבות המצב דומה.
אם הינכם חשים חסרי אונים וכי האלימות עברה את הגבולות שאותם אתם יכולים לשאת, פנו לייעוץ.  
 

עינת חלד - ליווי משפחתי

ייעוץ חינוכי, הדרכת הורים, ייעוץ זוגי, טיפול רגשי והנחיית קבוצות

כתובת אתר: www.einatheled.co.il